סיפורי קיאקים - חוף הבונים והספינה הטבועה נצח / סיפור מאת דוד אזולאי

למי שמחפש לצאת לים, גם בתקופת החורף של סוף ינואר, כאשר במפרץ אילת משתוללת רוח מזרחית של 25 קשר לפחות והוא אינו מחפש את התענוג  והטעם של ה"שפריצים" של

מי המלח, יכול למצוא זאת, כך חשבתי, במקום בו הים שקט יחסית, המים צלולים ואין זכר לגלי חוף –  בחוף הבונים עם האוניה הטרופה.  העמסתי את קיאק ה- Scrambler XL הצהוב שלי על הרכב ואת ציוד הצלילה ויצאתי לדרך. בנסיעתי  מחיפה לכיוון הבונים נפרש הים לכל אורך הדרך מימין ונראה היה שהוא אכן שקט וללא גלים. תנאים אופטימליים לצלילה מתוך קיאק . במחלף  זיכרון אני יורד מהכביש המהיר וממשיכים על כביש מס' 70 עד לצומת פורדיס ומשם פונים צפונה על כביש מס' 4 עד שמגיעים לפניה לכיוון  קיבוץ הבונים. חוצים את הקיבוץ ויורדים על דרך עפר המובילה עד החוף. חוצים את פסי הרכבת  ועוד 5 דקות נסיעה בדרך המתפתלת בין  שדות ירוקים עם כלניות וחצבים ומגיעים עד לחוף. רק אתה יוצא מהרכב וכבר מזדקר לפניך שלד האוניה הטרופה. קבעתי להיפגש 
בחוף עם משה, חבר מאזור עתלית ולאחר עוד כ-10 דקות הוא מגיע כאשר על גג רכבו קיאק מסוג Prowler 13 בצבע אדום. דיג עם קיאק הינו סגנון דיג ההולך ומתפתח בארץ וכחלק ממנו אפשר גם לראות את הדיג בצלילה עם קיאק אשר מאפשר את כל השינוע הלוגיסטי אל ומנקודת  היעד.במקרה זה החלטנו מראש לוותר הפעם על הדיג ורק להינות מהים, מהחתירה ומהצלילה. משה ואני מזדרזים ושוברים שיא במהירות  החלפת הבגדים, פורקים את הציוד הצלילה ואת קיאקים ומקרבים אותם עד לקו המים. בודקים שהכל תקין ושטמפרטורת המים לא תקפיא  אותנו ברגע הכניסה. המים ממש קפואים, אבל זה לא מונע אותנו מלהיכנס למים ולהתחיל לחתור כל אחד עם קיאק משלו אל נקודת היעד. על  הקיאק שלי מותקן דגל כחול-לבן ע"פ הסימון הבינלאומי המציין שיש צוללים במקום ולאחר כ-20 דקות של חתירה לא מאומצת במיוחד, 
אנחנו מורידים עוגן ויורדים מתוך קיאק אל המים. בשלב ראשון אתה מתרכז לא לאבד את הנשימה, אבל ברגע שמתחילים לצלול ורואים להקה של  מרמורים נוברים בחול לצד הסלע, זה מסיח את דעתך מהקור העז ואתה מתמקד המשימה אשר למשה הגעת עד הלום. עוד כמה מטרים של  שחייה ולפתע צצה צללית שחורה במים. רק התקרבנו והבחנו במחול שדים: להקות ענק של סרגוסים גדולים התחילו להתרוצץ עד שנעלמו  מעבר לדופן האוניה. מספר דגי פיז'מה בגודל נדיר טיילו להנאתם על סיפון האוניה. משהתקרבתי למרחק של 3 מטרים הם נעלמו בבטן האוניה.  זה הזמן לסיור חדרים בבטן האוניה חשבתי לעצמי וסימנתי למשה. הדלקתי את פנס הראש וירדתי פנימה. בדופן האוניה התגלו מספר פתחים  מרובעים, הצצתי דרך אחד מהם לתוך בטן האוניה החשוכה ולפני התגלה מחזה מרהיב ביופיו: להקת דגי לוקוס מטיילת לה הלוך ושוב, 
נעלמת ולפתע שוב מופיעה באור הפנס. אני עולה חזרה לקחת אוויר, מוודה שעדיין שני קיאקים עוגנים במקום ויורד שוב לפתח הבא ושוב אותו המחזה,  הלהקה ממשיכה לטייל ללא הפרעה. בהמשך הצלילה הגענו לגוש מרובע הממוקם על הסיפון ומתרומם לגובה של 2-3 מ' מעליו ואף בולט מן  המים. משה הסביר לי מאוחר יותר שאותה אוניה טבועה נשאה שקי מלט וברגע שהאוניה טבעה, התקשה המלט כאשר הוא בא במגע עם המים  והפך לגוש בטון. כאשר הצצנו לתוך חדר המכונות התגלו לפתע כל אותם סרגוסים שברחו קודם לכן וגם הפתעה נוספת בצורת לוקוס לבן  שנבהל והשאיר אחריו ענן אבק אפור. סיימנו את הצלילה  ויצאנו אל פני המים. עלינו בחזרה על הקיאקים והחלטנו להשלים את אותו יום עם חתירה לאורך קו החוף עד לחוף דור ובחזרה, חתירה של 6-7 ק"מ. לסיכום אותו היום היה ממש כייף אבל כל הדרך הביתה ליוותה 
אותי המחשבה, שאולי בכל זאת תוצאות צלילה עם רובה היו נראות אחרת והיום היה מסתיים עם כמה פרוסות סטייק דג עסיסי על המנגל.

logo jack5 new 2017.png